מה החוק מחייב להודיע, ובאיזה רגע בשיחה
תיקון 73 לחוק הגנת הצרכן מחייב את העוסק ליידע את הצרכן בתחילת השיחה ששיחה זו מוקלטת, ושעומדת לו הזכות לקבל את ההקלטה. זהו הרכיב הראשון מבין שלוש החובות שהתיקון יוצר — לצידו עומדות חובת השמירה וחובת המסירה תוך 10 ימי עסקים.
שלוש נקודות שכדאי לקבע לפני שעוברים לנוסחים:
- העיתוי הוא "בתחילת השיחה" — לא אחרי שהוצג המחיר, לא לפני החתימה ולא בסוף. ההודעה נאמרת לפני החלק המהותי של שיחת המכירה.
- מדובר ביידוע, לא בבקשת הסכמה. הנוסח בחוק הוא נוסח של הודעה. אתם מיידעים את הצרכן, לא מבקשים ממנו רשות. להבחנה הזו יש משמעות מעשית גדולה, ונחזור אליה בפרק על סירוב.
- החובה חלה על השיחות שבתחולה — עסקה מרחוק של 750 ₪ ומעלה בענפים שבתוספת התשיעית. אלא שבתחילת השיחה עדיין לא ידוע אם היא תחצה את הסף, ולכן בפועל רוב העסקים פותחים כך כל שיחת מכירה ולא מנסים למיין תוך כדי.
החוק קובע מה צריך להימסר לצרכן, ולא את המילים המדויקות. לא פורסם תסריט רשמי, ונכון למועד עדכון העמוד גם לא פורסמו הנחיות נוסח מטעם הרשות להגנת הצרכן. המשמעות היא שכל עסק מנסח לעצמו — ושהמבחן יהיה בדיעבד: האם צרכן סביר ששמע את הפתיחה שלכם הבין ששיחתו מוקלטת ושהוא יכול לקבל אותה. הנוסחים בעמוד הזה נכתבו כדי לכסות את שני הרכיבים בשפה שאנשים באמת אומרים בטלפון.
שני רכיבי ההודעה — ואסור לוותר על אף אחד מהם
כמעט כל עסק שכבר משמיע היום הודעת הקלטה מכסה רכיב אחד בלבד. זו הטעות הנפוצה ביותר בענף, והיא תעבור בשלמותה למרץ 2027 אם לא ייגעו בה.
- עצם ההקלטה — שהשיחה מוקלטת. כאן רוב העסקים כבר עומדים בדרישה.
- זכות הצרכן לקבל את ההקלטה — שאם יבקש, ההקלטה תימסר לו. זהו הרכיב החדש, וזה הרכיב שכמעט אף הודעת פתיחה קיימת לא כוללת.
המשפט הזה מכסה רכיב אחד מתוך שניים. הוא מספר לצרכן שמקליטים, אבל לא אומר לו שההקלטה שייכת גם לו. עסק שיישאר עם הנוסח הישן אחרי מרץ 2027 עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא כן הקליט, כן שמר — ובכל זאת הפר את חובת היידוע. את הפער הזה מתקנים בשש מילים.
מעבר לשני הרכיבים, יש שני דברים שכדאי להוסיף גם אם אינם חלק מחובת היידוע הזו: שם העסק ושם הנציג. בעסקה מרחוק ממילא חלות חובות גילוי כלליות, ובפועל צרכן שאינו יודע עם מי דיבר גם לא יידע ממי לבקש את ההקלטה — מה שהופך את הזכות לתיאורטית.
נקודה שמבלבלת רבים: חובת היידוע כאן אינה נובעת מחוק האזנת סתר. הקלטת שיחה בידי מי שהוא צד לשיחה אינה האזנת סתר, וזה היה המצב גם לפני התיקון. מקור החובה החדשה הוא בדיני הגנת הצרכן, וטעם החובה הוא לאזן את יחסי הכוחות בשיחת מכירה. על ההיבטים של אבטחת המידע ושמירת ההקלטות כמאגר הרחבנו בעמוד הקלטות, פרטיות ואבטחת מידע.
נוסחים מוכנים — שיחה יוצאת
שיחה יוצאת היא המקרה הקלאסי של התוספת התשיעית: העסק יזם, הנציג מדבר ראשון, וההודעה נאמרת מפיו. שלושה נוסחים, לפי אופי המוקד.
"שלום, מדבר [שם הנציג] מחברת [שם החברה]. לפני שנתחיל — השיחה מוקלטת, ואם תרצה לקבל את ההקלטה, אתה זכאי לקבל אותה מאיתנו. אני מתקשר בקשר ל..."
זהו הנוסח שאנחנו ממליצים עליו כברירת מחדל: שני הרכיבים, בלי לשון משפטית, בתוך משפט וחצי. הוא נשמע כמו פתיחה של שיחה ולא כמו הקראה מטופס.
"[שם הנציג] מ[שם החברה], שלום. השיחה מוקלטת ואפשר לקבל ממני את ההקלטה בכל שלב. אני מתקשר בנוגע ל..."
קצר יותר, ועדיין מכסה את שני הרכיבים. שימו לב ש"אפשר לקבל ממני את ההקלטה" עושה את העבודה של המשפט המשפטי — הצרכן מבין שההקלטה זמינה לו.
"שלום, שמי [שם הנציג] ואני מתקשר מחברת [שם החברה]. שני דברים לפני שנתחיל: ראשית, השיחה שלנו מוקלטת. שנית, אם תבקש מאיתנו את ההקלטה — נשלח לך אותה, בפעם הראשונה בלי תשלום. עכשיו, אפשר להתחיל?"
הנוסח הזה מיועד למי שמוכר לאוכלוסייה שהחוק בא להגן עליה בראש ובראשונה — קשישים, עולים חדשים, אנשים שאינם קוראים חוזים. הוא איטי בכוונה. אם אי פעם תצטרכו להסביר לבית משפט שהיידוע היה ברור, זה הנוסח שתרצו שיהיה בהקלטה.
שימו לב ש"אפשר להמשיך?" או "אפשר להתחיל?" בסוף ההודעה אינם דרישה של החוק. הם גשר שיחתי טבעי, והם גם משאירים בהקלטה תיעוד לכך שהצרכן שמע והמשיך. מה שאסור הוא לנסח את ההודעה כשאלה שמזמינה סירוב — "אתה מסכים שנקליט?" — כי החוק אינו בונה את החובה על הסכמה, וניסוח כזה מייצר לכם בעיה שאין לה פתרון טוב.
נוסחים מוכנים — שיחה נכנסת, העברה ושיחת המשך
אלה המצבים שבהם עסקים נופלים בפועל, כי התסריט המסודר קיים רק לשיחה היוצאת.
"רגע לפני שאני עובר להצעה עצמה — חשוב שתדע שהשיחה הזו מוקלטת, ושאם תרצה לקבל את ההקלטה, היא תימסר לך. נמשיך?"
שיחת שירות שהתחילה בבירור חשבונית ומתגלגלת לשדרוג היא מצב שכיח, והוא בדיוק סוג המצב שבו ההודעה נשכחת. אם המוקד הנכנס שלכם מקליט ממילא ומשמיע הודעת פתיחה מוקלטת (ראו הפרק הבא) — הנוסח הזה הוא רשת ביטחון, לא כפילות מיותרת.
"שלום [שם הלקוח], מדבר [שם הנציג] ממחלקת [X]. גם החלק הזה של השיחה מוקלט, ואת ההקלטה — כולל החלק שדיברת עם הנציג הקודם — אפשר לקבל מאיתנו לפי בקשה."
העברה בין נציגים היא נקודת הכשל השקטה: הלקוח שמע הודעה מנציג אחד, ואז עבר לאדם אחר, לפעמים למספר אחר, לפעמים אחרי המתנה. חזרה קצרה על ההודעה עולה חמש שניות ומייתרת את כל הוויכוח.
"היי [שם הלקוח], מדבר [שם הנציג] מ[שם החברה], בהמשך לשיחה שלנו מיום שלישי. גם השיחה הזו מוקלטת, וגם אותה אפשר לקבל בבקשה אלינו."
אין "פטור לשיחה השנייה". החובה מנוסחת על השיחה, ולכן כל שיחה בערוץ המכירה נפתחת מחדש. זה נכון במיוחד כשהשיחה הראשונה היתה "רק בירור" והשנייה היא זו שבה נסגרת העסקה.
הודעה מוקלטת מראש או אמירה של הנציג?
לשתי השיטות יש מקום, והשילוב ביניהן הוא מה שעובד בפועל:
| הודעה מוקלטת מראש | אמירה של הנציג | |
|---|---|---|
| מתאים ל־ | מוקד נכנס, לפני מענה או בהמתנה | שיחה יוצאת, העברה, שיחת המשך |
| אחידות | מלאה — אותו נוסח בכל פעם | תלויה בהדרכה ובבקרה |
| סיכון עיקרי | הלקוח מדלג, לא מקשיב או מצטרף באמצע | נציג ממהר, ממלמל או שוכח |
| תיעוד | קיים במערכת, אך לא תמיד בתוך ההקלטה עצמה | נמצא בתוך ההקלטה — וזו ההוכחה הטובה ביותר |
"שלום, הגעתם ל[שם החברה]. לידיעתכם, השיחה מוקלטת, ובהתאם לחוק הגנת הצרכן אתם זכאים לקבל את ההקלטה בפנייה אלינו. השיחה תועבר כעת לנציג."
ההקלטה מתחילה לפני ההודעה, לא אחריה. אם המערכת מתחילה להקליט רק כשהנציג מתחבר, או רק אחרי שהודעת המערכת הסתיימה — היידוע עצמו לא מתועד בשום מקום. וכשמגיעה מחלוקת, הדבר הראשון שתרצו להשמיע הוא לא את המכירה אלא את חמש השניות הראשונות. הודעה שלא נמצאת בתוך ההקלטה היא הודעה שקשה מאוד להוכיח.
הלקוח מסרב שיקליטו אותו — מה עושים
זו השאלה שנשאלת בכל הדרכה, ושכמעט אף מקור לא עונה עליה. נתחיל בכנות: החוק, כפי שפורסם, אינו מסדיר את מקרה הסירוב. הוא מטיל על העוסק חובה להקליט שיחות מסוימות, ואינו יוצר פטור לצרכן שמתנגד ואינו מתאר נוהל לסיטואציה. נכון למועד עדכון העמוד לא פורסמו הנחיות של הרשות להגנת הצרכן בנקודה הזו, ואין פסיקה. כל מי שמציג לכם תשובה חד-משמעית — ממציא אותה.
מה שכן ברור הוא מה לא אפשרי:
- אי אפשר להמשיך להקליט בלי לומר. זו הפרה ישירה של חובת היידוע, ובנוסף חשיפה מיותרת בהיבטי פרטיות.
- אי אפשר להשלים את העסקה בשיחה בלי הקלטה. אם העסקה בתחולה והשיחה לא הוקלטה, לא תוכלו למסור הקלטה לצרכן שיבקש — והתוצאה היא החזקה שגרסת הצרכן היא הנכונה, בלי שתהיה בידכם ראיה נגדית כלשהי.
- אי אפשר להחתים על ויתור. חוק הגנת הצרכן הוא חוק קוגנטי: התניה על הוראותיו לרעת הצרכן אינה תקפה. "טופס ויתור על הקלטה" אינו פותר דבר, ובעיקר יוצר מצג שווא שהעסק בטוח.
המסקנה המעשית, ואנחנו אומרים אותה בפירוש כי היא לא נעימה: לקוח שמסרב להקלטה הוא לקוח שלא ניתן לסגור איתו את העסקה בערוץ הטלפוני — כל עוד העסקה נמצאת בתחולת החוק. זה לא כישלון של הנציג, וזה לא ויכוח שכדאי לנהל. זה מעבר ערוץ.
"אני מבין לגמרי, ואני אומר לך בכנות: בשיחות מכירה כאלה החוק מחייב אותנו להקליט, ולכן אני לא יכול להשלים את זה איתך בטלפון בלי הקלטה. מה שכן אפשר — אשלח לך את כל הפרטים וההצעה [במייל / בקישור], תעבור על זה בקצב שלך, ואם תרצה לסגור — אפשר לעשות את זה משם. בסדר מבחינתך?"
שימו לב למה שהנוסח הזה עושה: הוא לא מתנצל, לא מתווכח ולא מפעיל לחץ, והוא לא סוגר את המכירה — הוא מעביר אותה לערוץ שבו ההתקשרות מתועדת בכתב ממילא. ברוב המקרים לקוח שחשש מהקלטה דווקא מרגיש בנוח יותר מול חומר כתוב.
- 1אל תתווכחו ואל תחזרו על הבקשה. משפט הסבר אחד, ומעבר לפתרון
- 2הציעו ערוץ חלופי מיידי — הצעה במייל, קישור לחתימה דיגיטלית, טופס באתר או פגישה
- 3עצרו את החלק המכירתי של השיחה — אל תמשיכו "רק להסביר" בלי הקלטה
- 4תעדו את הסירוב במערכת — תאריך, שעה, מספר, נציג, מה הוצע ומה סוכם
- 5אם הלקוח חוזר בו — אמרו זאת במפורש בתוך ההקלטה, ואז המשיכו כרגיל
- 6הגדירו מראש מי מחליט — נציג לא אמור להמציא מדיניות באמצע שיחה. זה שייך לנוהל הכתוב
בפועל, עד רגע הסירוב כבר הוקלטו כמה שניות — שכללו את ההודעה ואת תגובת הלקוח. אין תשובה מוסמכת מה לעשות איתן. הגישה שנראית לנו סבירה: לשמור את הקטע הקצר כתיעוד לכך שהיידוע נמסר ושהעסקה לא הושלמה, לסווג אותו כשיחה שלא הבשילה לעסקה, ולמחוק אותו במועד לפי כללי השמירה. אל תשמרו אותו לנצח "ליתר ביטחון" — זה מתנגש עם עקרון צמצום המידע.
ולבסוף, הערה זהירה אחת: החוק מאפשר לבית המשפט להתיר לעסק לסתור את החזקה כשיש הצדק סביר לאי-המסירה. ייתכן — ואנחנו מדגישים ייתכן — שסירוב מפורש ומתועד של צרכן ייחשב בבוא היום להצדק כזה. זו הערכה, לא מצב משפטי ידוע, ואין לבנות עליה תהליך מכירה. בונים על הערוץ החלופי.
מקרה קצה שכדאי להכיר: אם ברור שהעסקה נמוכה מ-750 ₪ או שאינה נמנית עם הענפים שבתוספת, חובת ההקלטה ממילא אינה חלה, ולקוח שמסרב הוא פשוט לקוח שמסרב. הבעיה היא שברוב השיחות המחיר הסופי אינו ידוע בפתיחה — ולכן ההנחה התפעולית הבטוחה היא שהשיחה בתחולה עד שיתברר אחרת.
כשהשיחה מתחילה בוואטסאפ וממשיכה בטלפון
מסלול המכירה של רוב העסקים היום מפוזר בין ערוצים: פנייה בוואטסאפ, כמה הודעות, ואז שיחת טלפון שסוגרת. חובת ההקלטה מנוסחת סביב שיחה, ולכן:
- התכתבות בכתב אינה שיחה מוקלטת — ואין חובה "להקליט" אותה. יחד עם זאת, שמרו את השרשור. בעולם שבו נטל ההוכחה עובר אליכם, ההתכתבות היא הראיה המקבילה, ולעיתים הטובה יותר.
- ברגע שעוברים לשיחת טלפון — ההודעה נאמרת, גם אם זו האינטראקציה החמישית ואפילו אם הכול כבר סוכם בכתב. השיחה היא ישות נפרדת.
- הודעות קוליות ושיחות וידאו — כאן באמת אין תשובה ברורה. ההסדר לא התייחס במפורש להודעה קולית מוקלטת מראש שנשלחת באפליקציה, ולא לשיחת וידאו. הגישה הזהירה: להתייחס לכל אינטראקציה קולית בערוץ המכירה כאילו היא שיחה, לפתוח אותה בהודעה ולשמור אותה.
הכלל הפשוט שכדאי לתת לנציגים: כל פעם שאתם פותחים את הפה מול לקוח בערוץ המכירה — פותחים בהודעה. קל יותר להטמיע כלל אחד מאשר מטריצה של חריגים.
טעויות נוסח שחוזרות שוב ושוב
| מה נשמע היום | מה הבעיה | מה לומר במקום |
|---|---|---|
| "השיחה מוקלטת לצורכי בקרה ואיכות השירות" | חסר רכיב הזכות לקבל את ההקלטה | להוסיף: "ואפשר לקבל ממני את ההקלטה" |
| "השיחה עשויה להיות מוקלטת" | לשון אפשרות — הצרכן לא יודע אם הוקלט בפועל | "השיחה מוקלטת" — בלשון עובדה |
| ההודעה נאמרת אחרי הצגת ההצעה או המחיר | מאוחר מדי; החובה היא לתחילת השיחה | לפני התוכן המכירתי, במשפט הראשון או השני |
| ההודעה נאמרת לפני שההקלטה מתחילה | אין תיעוד לכך שנאמרה | להתחיל להקליט, ורק אז לומר |
| "אתה מסכים שאני מקליט?" | הופך יידוע לבקשת רשות ומזמין סירוב | הודעה, ואם רוצים — "אפשר להמשיך?" |
| מלמול מהיר שנבלע בתוך משפט הפתיחה | יידוע שלא נקלט אצל הצרכן קשה להגן עליו | לומר בקצב רגיל, כמשפט עצמאי |
| ההודעה נשמעת רק בשיחה הראשונה | החובה חלה על כל שיחה, כולל המשך והעברה | נוסחים 5 ו-6 לשיחות המשך |
| הודעה בעברית ללקוח שאינו מבין עברית | יידוע שלא הובן אינו משיג את תכליתו | נוסח מקביל בשפות שבהן אתם מוכרים |
איך מוודאים שההודעה באמת נאמרת בכל שיחה
הנוסח הוא החלק הקל. הקושי מתחיל ביום שבו שמונה נציגים מבצעים מאה שיחות ביום, ואף אחד לא מקשיב.
- 1נוסח אחד מאושר בכתב — לא נוסח לכל נציג. הוא נכנס לנוהל ההקלטות של העסק
- 2ההודעה היא השורה הראשונה בתסריט — לא נספח, לא הערת שוליים
- 3ההקלטה מתחילה לפני ההודעה — ברמת הגדרת המרכזייה, לא ברמת הנציג
- 4הודעה מוקלטת למוקד הנכנס ונוסח לנציג לשיחה היוצאת — שתי השכבות ביחד
- 5בדיקת מדגם חודשית — עשר שיחות אקראיות, האזנה לחמש השניות הראשונות בלבד
- 6נציגים שמוכרים מהנייד — זו הפרצה הגדולה. רלוונטי במיוחד לסוכני ביטוח, ליועצי משכנתאות ולעצמאים
- 7מוקד חיצוני שמוכר בשמכם — סעיף בהסכם על הנוסח, על ההקלטה ועל העברת ההקלטות אליכם. רלוונטי מאוד לחברות החזרי מס
- 8בדיקה חוזרת לקראת מרץ 2027 — לרבות אם ניתנה דחייה של עד ארבעה חודשים לענף שלכם
קל שיחה מתחברת למרכזייה הקיימת ומתחילה להקליט מהשנייה הראשונה — כך שהודעת הפתיחה תמיד נמצאת בתוך ההקלטה. אפשר להשמיע הודעת פתיחה אחידה בשיחות נכנסות, לאתר שיחה ספציפית בשניות כשמגיעה בקשה מצרכן, ולמסור אותה בקישור מאובטח עם תיעוד מלא — ובמקביל לאכוף אוטומטית את תקופות השמירה והמחיקה.
שאלות נפוצות
מה בדיוק צריך לומר בתחילת שיחה מוקלטת?
שני דברים: שהשיחה מוקלטת, ושעומדת לצרכן הזכות לקבל את ההקלטה. החוק אינו מכתיב נוסח מדויק, ולכן כל עסק מנסח לעצמו. נוסח קצר שמכסה את שניהם: "מדבר [שם] מ[שם החברה]. לפני שנתחיל — השיחה מוקלטת, ואם תרצה לקבל את ההקלטה, אתה זכאי לקבל אותה מאיתנו". רצוי להוסיף גם את שם העסק ושם הנציג, כדי שהצרכן יידע ממי לבקש.
האם "השיחה מוקלטת לצורכי בקרה ואיכות" עומד בדרישות החוק?
לא במלואן. הנוסח הזה מכסה רק את הרכיב הראשון — עצם ההקלטה — וחסר בו הרכיב החדש, הזכות של הצרכן לקבל את ההקלטה לידיו. עסק שיישאר עם הנוסח הישן אחרי 22 במרץ 2027 עלול להקליט ולשמור כנדרש ובכל זאת להפר את חובת היידוע. התיקון הוא הוספת חצי משפט.
האם מספיקה הודעה מוקלטת מראש לפני שהנציג עונה?
להודעה מוקלטת מראש יש יתרון של אחידות מלאה, והיא פתרון טוב למוקד נכנס. החיסרון הוא שלקוח עשוי לא להקשיב לה, להצטרף באמצע או להיות מועבר לנציג אחר בהמשך, ושלעיתים היא מושמעת מחוץ להקלטה עצמה ולכן קשה להוכיח שנשמעה. הגישה הבטוחה היא שילוב: הודעה מוקלטת בכניסה, אמירה קצרה של הנציג בשיחות יוצאות, בהעברות ובשיחות המשך, וההקלטה מתחילה לפני ההודעה כך שהיא מתועדת בתוכה.
מה עושים אם הלקוח מסרב שיקליטו אותו?
החוק אינו מסדיר את מקרה הסירוב ואינו יוצר פטור לצרכן שמתנגד, ונכון להיום אין בעניין הנחיות או פסיקה. מה שברור הוא שאסור להמשיך להקליט בלי לומר, שאסור להחתים על ויתור — חוק הגנת הצרכן קוגנטי ואי אפשר להתנות עליו לרעת הצרכן — ושהשלמת עסקה שבתחולה בלי הקלטה משאירה אתכם בלי שום ראיה מול חזקה שגרסת הצרכן היא הנכונה. לכן המסקנה המעשית היא שאת העסקה לא סוגרים בטלפון: מסבירים במשפט אחד, מעבירים את הסגירה לערוץ כתוב או דיגיטלי ומתעדים את הסירוב במערכת.
האם חובה לקבל הסכמה מפורשת של הלקוח, או שמספיק ליידע?
החובה שבתיקון היא חובת יידוע ולא חובת קבלת הסכמה — העסק מודיע לצרכן שהשיחה מוקלטת ושהוא זכאי לקבל אותה. לכן אין צורך לנסח את ההודעה כשאלה, וניסוח כמו "אתה מסכים שנקליט?" דווקא מזמין סירוב שהחוק לא נתן לו פתרון. שאלת המשך רכה כמו "אפשר להמשיך?" היא לגיטימית ואף מועילה, כי היא משאירה בהקלטה תיעוד לכך שהלקוח שמע והמשיך.
האם צריך לחזור על ההודעה כשמעבירים את השיחה לנציג אחר?
החוק לא מתייחס במפורש להעברות בין נציגים, אבל אין שום יתרון בלוותר על חזרה קצרה. הלקוח עבר לאדם אחר, לעיתים אחרי המתנה ולעיתים למספר אחר, וייתכן שכלל לא שמע את ההודעה המקורית. משפט אחד של הנציג המקבל עולה כמה שניות, מתועד בתוך ההקלטה ומייתר ויכוח עתידי. אותו היגיון חל על שיחה חוזרת ועל שיחה שנייה שבה נסגרת העסקה.
לקוח שהתקשר אלינו מיוזמתו — גם לו צריך להשמיע את ההודעה?
רוב הענפים בתוספת התשיעית מנוסחים סביב פנייה שיווקית שהעסק יזם, ולכן שיחה נכנסת טהורה אינה בהכרח באותו מעמד — אבל הגבול אינו חד, ובמיוחד כששיחת שירות מתגלגלת למכירה. מכיוון שההודעה עצמה עולה חמש שניות ואינה מזיקה, רוב העסקים בוחרים להשמיע הודעת פתיחה אחידה בכל המוקד הנכנס ולא לנהל שני נהלים. הרחבנו על שאלת התחולה בעמוד על מי חלה חובת ההקלטה.
העסקה סוכמה בוואטסאפ ורק אושרה בטלפון — צריך להודיע?
כן. חובת ההקלטה והיידוע מנוסחת על השיחה, ולא על העסקה כמכלול, ולכן שיחת טלפון בערוץ המכירה נפתחת בהודעה גם אם הכול כבר סוכם בכתב וגם אם זו האינטראקציה החמישית. את שרשור ההתכתבות עצמו אין חובה "להקליט", אבל כדאי מאוד לשמור אותו — הוא הראיה המקבילה שלכם. לגבי הודעות קוליות ושיחות וידאו אין עדיין תשובה ברורה, והגישה הזהירה היא להתייחס לכל אינטראקציה קולית כאל שיחה.
למי שרוצה את התמונה המלאה — המדריך המלא לחוק הקלטת שיחות המכירה מרכז את כל החובות, הסנקציות ולוח הזמנים. אם אתם מחפשים את הנושא לפי מספר התיקון, ריכזנו את הבלבול בתיקון 73 או תיקון 74. ואם הגעתם לכאן דווקא כצרכנים ולא כעסק — איך לבקש הקלטת שיחה מחברה כתוב מהצד שלכם.
עמוד זה הוא סקירה כללית ותפעולית של חובת היידוע, עודכן לאחרונה: 20 באוגוסט 2026, ואינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לו. הנוסחים המוצעים כאן נכתבו כדי לכסות את רכיבי היידוע בשפה מדוברת, אינם נוסח רשמי ואינם מאושרים על ידי גורם כלשהו — התאמתם לעסק ספציפי, ובוודאי הטיפול במקרה של סירוב לקוח, מחייבים בחינה פרטנית. הנוסח המחייב הוא זה שפורסם בספר החוקים.
פורסם על ידי ביטומטיק פתרונות תוכנה בע״מ, מפעילת קל שיחה. מקורות ראשוניים לבדיקה עצמאית: אתר החקיקה של הכנסת, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.